עד סוכות תשעט ציוצים

יומן ציוצים מהעשרים וארבע ביוני ועד העשרים בספטמבר 2018

טוויטר מאפשרת 280 תווים לכל ציוץ. נסיון להשתמש כל פעם מחדש, בכל מה שאפשר.

0.
הכל רעוע ומט לנפול אי אפשר למצוא מהנדס שיחתום הנה תסתכל על סרטן הקיר הזה וצעקות האבן תראה כמה אי תבונה מפיקה הרצפה והכל נד ורועד והרוח כאן אינה מצויה איפה הספר אני מתכוון הספר שיחזיק את הנפשות לפחות את הפועלות מעל המים ומה נותר? לא נותר אלא לעמוד ולברך ברוך שעשה לי סוכה במקום הזה

 

 

  1. איזו מחשבה נאיבית לבוא לכאן ולקשקש על הקירות כאילו שמישהו יעבור פה ויתבונן אז אתה הולך לשם ולפתע כולכם נעמדים חלקכם מוציאים את הגרון ושמים את הדברים על השולחן ומה אין שם? הכל קיים! הכל נוכח אבל גם הכל בראש כי בפה אל נורא עלילה המצא לנו מחילה נעבור בה על ארבע ונחזור לנאיביות הציוץ

  2. עוצם עיניים לא נותן לפוליטיקה הטוויטרית הזו להיכנס לי לשדה הראיה מעדיף שדה תפוחים כן כאן בטוויטר זה אחרת לא כמו בשנות השמונים פה אנשים נטפלים לכל אחד על כל שטות ותמיד יש עוד שמגיבים הרי יש תיעוד וריטווט ומורידים אותך מכל כיוון אני זוכר מעגל אחד ושילון קצת צועקים והופ למיטה נרדמים

  3. ראש השנה בפתח אבל תעשה לי טובה מי יש לו כח לקום עכשיו מהכיסא המעסה כבר שמתי על תכנית ארבע שהולכת על השכמות הו כמה שהשכמות שלי זקוקות עכשיו למשהו שיעשה אותם מחדש וההדום הזה אני עבד לרגליו! אז מה לקום עכשיו ומה כבר יש לו לספר אבל אולי הוא יפתיע השנה? אולי יבנה לי קוביות בבטן? פתוח!

  4. רקפות כתומות ושושנות ירוקות חולפות על פני עיניי לא הבנתי מה זה משנה איך קוראים להם הרי מעולם הם לא הרימו שפופרת ולא ניסו לתקשר אבל כשהם חולפות ככה על פניי אני שוכח להם הכל ורק מזדהרות עיניי ויש בי כוכבים עכשיו שמרצדים הנה אני עושה סלפי כדי לבדוק רקפותיי אל תסתתרו יותר מאחורי הסלע

  5. מגיע לכאן בריצה כאילו מנסה להשיג את כל האוטובוסים שאי פעם פיספסתי ארדוף אוטובוסיי ואשיגם מגיע מתנשף, כל אוויריי יוצאים אל החוץ ובטני מחליפה צבעים (מדהימה! יהיו לה שש קוביות עוד השנה) אז כשאני נזקק לאגודליי ולריקוד הידוע על המסך דוקא אז ראשי תופס ראש ומהרהר לעצמו על מה אכתוב על מה

  6. אנשים עקביים מלאי מרץ שמתמללים את דעתם חזור ותמלל יגיעו בסוף הדרך למחוזות הזויים כי לחזור על אותה טענה אותה דעה שוב ושוב זה בלתי אפשרי מבחינתם אז הם מסיקים את הרציונל הבא בתור שעולה משיטתם ובונים עוד קומה ועוד אחת עד שמגיעים בסוף לאלימות שמתפרצת כי המציאות לא נעה איך שרצו אם בכלל

  7. אז שוב נסענו לים בקו שישים ואחד כמו אז עם החביתה שתמיד פיזרה על עצמה קמצוץ חול ים טרי והיתה טעימה כמו פרי בשל בצהרים והים נכנע לפנינו בדגלו הלבן לא נע ולא זע אולי משעמום רק גלים קטנים שנושאים אותך על כפיים כמו אח גדול שמרים את אחיו ועוזב אחר שניה אתה אוהב את הים הגדול הזה בכל מצב

  8. ולפעמים שמים שיחים/פרחים/עצים כדי להפריד בין הכבישים וכל פרח צורח בגרון ניחר בוא הנה בוא הנה בחור תריח אותי לפני שאני נגמר ואתה מוצא את עצמך לפעמים ניגש ולפעמים מסביר בשפה רפה על כח הצמיחה והגשם שבחורף בא והריח הזה כמעט אף פעם לא יעזוב אותו אז בפעם אחרת אקפוץ לבין הגדרות וארחרחנו

  9. עמודי המחסום הנמוכים עוצרים אותך מגשת יש אוהב ויש אויב ותעשה לי טובה אל תערבב ובכל זאת היא ניגשת אליו נרגשת אין כבר זמן לשפר עמדות סטופ כל אחד במקומו בהישמע הגונג כולם לבצע אש אחר כך להתחיל לדלג לעיתים יש צורך לדלג על מנת לשפר עמדה ולפעמים זו הדרך להשתנות ולהתחבר ודילוגו עלי אהבה

  10. צריך ללכת לבקר את ההורים צריך ללכת לבקר את ההורים ככה כתבתי מאה פעם על דף כדי לזכור זאת ולא לשכוח כי ההורים שלי הם הכי טובים בעולם והאהבה שלי אליהם לא תשווה לשום דבר אחר ואבא ואמא שלי ראויים לכל טוב ולכל אושר אין כי ואין בגלל אבל הם בהוויתם מזכירים לי כל רגע להסתכל אחורה וקדימה

  11. אני יכול לעבור כל יום באילת אך בוחר שלא לעשות זאת צפוף פה צפוף פה וכל מה שבא לך אחרי תשע שעות עבודה על כיסא שנע זה לשבת אמנם נעים להסתובב בין כולם ללחוץ יד ולתאר בפני כל אחד את התרגשותי מבואו לאוטובוסי ובכל זאת לכל אחד יש את הקו שלו ולי שאפילו רב קשה לי להשיג ודאי שכדאי שלא לסטות

  12. כל מה שאתה רוצה זה לישר את הגב ולהכניס את הבטן, כן הבטן הזו שהולכת איתי יד ביד כל כך הרבה שנים וגם הגב שזה זמן לא ראיתיהו אך צפון הוא עימדי כל הימים ויום יבוא וילך בדרכי ישרים ותמימים ולא בדרכים עקלקלות והבטן ששומנים מכל מיני מינים הוא מזונה אגרה בחורף ובקיץ וחטפה קנס על כל עוגיה

  13. יש ריח של אגודלים מרקדים באוויר כלומר הם מרקדים על המסך של החכם ירום הודו וזה עושה ריח של לימונים ירוקים שגדלו על עץ שלא קיבל מספיק חיבוקים בילדותו וגם קצת ריח של אספלט רותח שאתה חייב לעוף קדימה כאילו שאתה רץ לים מחום החול על מאה ארבעים הכל מתרוצץ לך באיטיות מבהילה בראש ואומר גדל

  14. שוב אתה עובר מתחת איזה גשר בדרכך לאנשהו ואתה מהרהר האם גם כשאתה *על* הגשר צצים לך הרהורים שכאלה כי מה מחזיק את הכל מליפול לתוך קלישאה אחת לעוסה מתחת לגשר מעל הגשר וכמה קילומטרים אתה צריך ללכת /לנסוע / לטוס כדי למצוא את האוצר כאן בתוך ביתך בין שקיות הניילון והחיות מפלסטיק על הרצפה

  15. להסתכל על בית במרחק שלושה קילומטר כשאתה מתפלל מול נוף אינסופי של שיפולי ירושלים כשמסביבך עשרות חולצות לבנות ובטנים עמוסים בקבבונים על שיפוד קצר ועבה שנטבלו ברוטב אלף האיים שהכין אחמד מוסא בצריף האחורי כשידו השמאלית מועברת על מצחו ולדעת שניתנה לך האפשרות שאולי לא תשוב לדבר עם אלוה

  16. אניסבור שרצוא ושוב זו תשתית מבנית שניתן להקים עליה מושבה גדולה סדר גודל של רעננה תחשוב מה זה הכל הולך ובא לעבודה ולבית להתרוממות הרוח ומדי פעם הגוף לשבת בה אתה עולה ובמוצ"ש יורד ממש מנדלה שממשיכה סיבוב אחר סיבוב לצייר בך איור נאדר ורך אך גם משעמם למדי ניתן לה שם: מנדלת חיים שכאלה

  17. מכח החוק אני רוצה ללדת לא בשל ברירה שנתקיימה בימי עובריותי מכח החוק ומכח זהותי לתת חיים לילד ולתת לו שם ותלתל מאמר קצר בכתב עת למדעי הרוח על הולדת התינוק בכתבי פפושקין קריאה מגדרית חדשה חוק חירות האדם וכבודו לכבוד לי לתת לפניכם את תינוקי שפטוהו לטוב וחייכוהו זו החירות שלי גאדאמט

  18. כמו בכל נסיעה השאלה שנשאלת היא מה תהיה המילה הראשונה וכמה זמן יקח לעלות עליה כי משם הדרך סלולה אתה סומך על יכולתך לקפוץ מכוכב לכת לדת וממיאמי והשמש שלה ליחסי עוסק מעסיק מעת שהמשפט נכתב הוא מוליד את עצמו ואף ניגש למשרד הפנים להחתים ולהכתיב לי איך אליהו הנביא הוא בן בית בכל סיפור ש

  19. היום לכל אחד יש את התספורת הזו שנראה כאילו כולם חזרו בתשובה וכיפה גדולה לחזור לשנות השבעים והלאה מוכן לשלם את המחיר הכל היה ברור והשירים היו מלודים כמו שמצפים מהם ואם פגשת אינטלקטואל ברחוב אולי לא היה מסביר לך פנים אבל אפשר היה להבין מה הוא אומר ואפשר היה לומר טענה שכל אחד ידע מה

  20. אז הוא חשב חצי מהלך קדימה נו שוין שם איזה מלכודת זה לא ממש אכפת לי לא הייתי שורף על זה 280 מילה אם זה לא היה הפורמט כאילו שאלה לא קשורה ואחרי שאתה מראה קצת מידע זה בא בסיבוב ישר לבטן הרכה מי נתן את ההוראה מפי מי יצתה הפקודה ואז מה נותר מכה קטנה בראש אל דאגה אני עדיין על שתי רגליי

  21. כמה מאמץ אתה צריך כדי לפצח את הבועה שסובבת את הראש ולוחצת פנימה עוד ועוד אבל מרגע שהצלחת להחדיר קצה של מחט הכל לפתע משמש לטובתך והאוויר המתנדף מבהיר את סביביו בקולות של השיר ימים לבנים וקולו של יידוב הופך את צבע עיניך לכחולות אתה מגניב מבט לאחור ונזכר ברגע המאמץ ולפתע אין כח עוד.

  22. דחיפות לעשות משהו עכשיו השניה צריך לרוץ בכל הכח אתה יודע מה אפילו סתם לרוץ תלך מהר חייבים להגיע בזמן אולי תעשה כפיפות בטן או מתיחות לגב אחרי הפעילות כשאתה עומד בחית ככה שתסגור כבר את האימון השבועי כי זה צריך להיעשות בתכיפות גבוהה לאורך חודשים אבל עכשיו מייד כעת זו עת נהדרת להתחיל

  23. בכל מצב תנפיק מה זה כבר בשבילך לצאת לרגע מעצמך ולפנק את קהל הקוראים כמו שרירן שבכל שזיפת עין אתה מקבל כמעט הכל כולל ניפוח ידיים טבעי נו תנפיק טקסט קצר וערכך יעלה פעם תמורת חמישים שקל קיבלת ציוץ רזה מעכשיו יש לך אתגר והכל פה בחינם גברת הרגע הזוהר מגיע ושאגתך אחריי מקפיצה את המקלדת

  24. הנה המתים בצד ימין שלי מנופפים אליי במשחק השמש המרקדת והצל המכרכר על רקע המצבות אבל מה הם אומרים קשה לי לשמוע כי המזגן עובד פה חזק ואף אחד מבין חבריי לאוטובוס לא מוכן לפתוח אפילו לא חלון אחד אפילו לא צוהר קטן אל המציאות שבורחת מאיתנו בשלושים קמ"ש התרחקנו כבר ואני חוזר להביט במסך.

  25. מעוניין לכתוב כאן כמו שכותבים כאן ולא כמו שכותבים בשום מקום אחר כי המקום הזה על אף שאינו ייחודי במראהו ומקלדתו דומה לשטחי בר אחרים המצויים בשדה הסמארטפון והמחשב, הנה בכל זאת דורש הוא מאורחיו התנהגות מובחנת ולראיה ראה את מד הדציבלים הקבוע בפינת החדר שלא לדבר על גבול המאתים ושמונים

  26. כל מה שאני יכול לעשות עכשיו זה להרים את העיניים אל המסך ולתת לאור שמרצד שם להגיע עד לאף שלי ואני אקח הרחה אחת ארוכה ואדע מה צבע המכונית שמרעישה שם כמו קטר רכבת טו טו טווו וגם אדע אגב כך גם את פניי שירצדו חזרה אל המסך וחזרה אליי עד שהם ייכנסו לתוך המח הקטן שלי ויוכלו לדווח תאילנד.

  27. לכתוב את מה שנע עכשיו בלי לכוון כמו נהג שודים מיומן שלמד את הדרך אך הניידת שדולקת מאחוריו ומצב הרמזור מביאים אותו לסמטאות שידע בנעוריו או שהוא משתחל בין מכוניות עד שהוא מחליק לתוך משאית כמו אורח לדלת פתוחה ולא שוכח לסגור את הדלת אחריו כי הוא מנומס וכל הרעיון לנצח את העולם בנימוס.

  28. שעה לפני שבת קיץ וכבר עשית כל מה שאפשר כולל מנוחה על ספת ההורים ומה שנותר לך הוא לקחת שלושה צעדים לאחור או נגיד להרים את עצמך חמש מטר לגובה כדי שתוכל להביט מלמעלה או לעשות זום אאוט כשבפריים יש בערך שנה או לזרוק באוויר שלושה כדורים כאילו שאני ליצן רפואי וברגע אחד אצליח לחשוב נכון.

  29. יש גם אוטובוס עירוני עדיף במושב שלפני אחרון מצד שמאל קרוב לחלון בדרך ניתן לצפות בכל מה שהמכשיר מזמן אפילו לכתוב כמה שורות בטוויטר והזמן נוסע לעיתים כמו עבד אל והאב ולעתים כמו אצבעות פרושיאנטה בגיטרתו הנה כצנלסון מתחיל עם הקו המעוקל שלו והזמן חורק עד שניגע באצ"ל והופ אני לבית חומק

  30. מאוטובוס לאוטובוס הדרך בין עירונית ממתינים חצי שעה בתחנה ולא נמסים בחום הלוהט של יולי אוגוסט מתי כבר סתיו נראה עלי שלכת יצוצו שיחי חצב וכשמחכים אי אפשר לעשות דבר רק לחשוב מתי כבר הכל נגמר ויבוא מי שיבוא ויקח אותנו אולי לנהר הרחובות אולי אל משעול צר העיקר שנגיע ונניח את הטוסיק על.

  31. על הדרך המתפתלת אל הספר על השווארמה שנקנתה בדרך הכורכר על נטיפי טחינה בזקן על צעירים שצוחקים בנייד ועל יהודה שפורט כמו קיסר על האוזן הסבילה על הרוח המכה כל שערה על גרוטאות מכוניות ויללות התינוקות. כן כל זה היה בקו שש מאות וארבעים לנתניה אנחנו ירדנו באחת התחנות והמשכנו הלאה והלאה.

  32. על עשרים השניות שהצלחתי לצוף לאחר שנעתי לאזור בו רגלי לא תיתקע באחד המתרחצים ורק המחשבה על המציל שאולי מסתכל עלי וחושב לעצמו האם המצב תקין האם לומר אם האיש עם בגד הים האפור שומע אותי שירים את ידו הימנית למרותשאין חוצץ אצלו בין הרהור לדיבור וגם המחשבה על אזניי שמתמלאות עכשיו במים

  33. יש בי כח לקחת את הכדור הזה ולגלגל אותו עם התנועה הזו ביד ותוך כדי תרגיש ששוב אתה לא בכיוון אבל אתה רואה איך הכדור סב על צירו ומי יודע אולי ברגע האחרון ישנה את מסלולו ויקח את כל הפינים בחופש אינסופי והקהל יריע כמו שצריך ואז לפי החוקים יהיה לך עוד זריקה ותנצח הפעם על חודה של נקודה.

  34. כל אחד יכול להציל אותי עכשיו עברתי למצב מוצל לכל אולי אלך לתפוס לכבוד המאורע קצת שמש הופה תראה אפילו אני הצלתי כרגע את עצמי אז בטח שכמה שורות יואל הופמן יוכלו לעשות זאת הוא יש לו את הדרך המיוחדת שלו ויש למשל מס' יומא שעוסקת ביום האחד הנעלה הזה רק ששם היא מצילה רק אם אתה מציל חזרה

  35. אני צריך לחשוב על ארבעת האחים שאביהם עלה לעדן מעיראק ובחר להישאר בעדן ולהקים שם משפחה לוקח אותם ברצינות וסובר שהם היו תלמידי חכמים שישבו לילה ויום ולמדו כמו כל רבני בית ישראל הגדולים לא סתם כינו אותם גמרנים ומזה נלמד כי דוקא בעיון / בקיאות בגמרא היתה התמחותם ועל כך תפארתם ומורשתם

  36. המוני אדם שמתגוררים כאן לאורך הרחוב בעיר בכפר ומאחורי כל קיר מתחבא מארג שלם של מחשבות רגשות יחסים בין בני אדם זה לא נתפס ומי שמצליח לכמת לחשב למנף יהיה מלך מלכי הסקרים חייב להיות חופש מרחב אפילו צר שהאנושיות מזדקרת מבליטה חזה ומשאירה אותו מלך נחל אכזב מול נצנוץ יהלום פריצת התקרה.

  37. גרו ניגש למרפסת הקטנה בצד המערבי של הבית והתיישב על אחת הכורסות בחדר עדיין שכב אביו כאבן ממתין בסבלנות לאיש גחש"א שיבוא וישא אותו אל העגלה גרו הניח יד על בטנו ומבטו נח על קיר הבנין שמולו שירש ברבות השנים גוונים רבים של חום ואפילו מעט ירוקת אך הוא הסיט ראשו למצוא מבט ישיר אל הרחוב

  38. להתנתק*ללכת למקום אחר שאני לא לוחץ בו על איקון הפייסבוק או הטוויטר ומוצא שם את כל הריבים הכי אקטואליים הכי משפיעים*להתנתק כי אני יודע שכל מה שנמאס לי כבר לצרוך הוא זה שיקבע מי יהיה כאן הרוב ומה תהיה הגישה*רק להתנתק מזה וללכת למקום אחר שם*אני*נמצא עכשיו וזה בדיוק מה שחסר לי*להימצא

  39. על העץ המיטמר גבוה מכל אחיו, על העץ המשתטח ארצה על פניו, על האספלט המתעתע בגווניו ומכוניתי שחורכת בחמישים קמ"ש את משעוליו. על הכבד העושה פעולתו בבטני, ועל הביטוי נגולה אבן מעל לבי, על מה שמעל מתחת ומצידי הדבר המכונה אני ועל הדבר הבא אותו אגנוז על אצבעי. על זאת אעלה מילים על ספר.

  40. גם כשנסחב בפיתולי האוטובוס וכל הרעש שמשמיע מנסה להרים עין ולחפש פס שמים. אני כבר יודע, לעולם לא אבין את הגודל והמרחבים ואיך זה שיש בני אדם שמחשבים מסלול כוכב ועל מה בכלל מדברים. מכיר את מסלולי לח"י > שדרות ירושלים > כצנלסון עד שלושת המגדלים וכשחוזרים הכל הפוך ואבני האספלט שוחקים.

  41. היו כמה ששירבטתי אחרי הופעת אהוד בנאי תחת גשר ברזל מתמוטט כמה כשלא היה לי עם מי לדבר ובחרתי לדבר לדף החלק עאלק מתבודד אבל מאז שפרצת את לחיי אין לי עוד צורך לשיר אני נרדם עכשיו בשקט בלי לדבר אל הקיר אני לא יכול לשכוח את שירי המיל' אחרי ארבע שעות על מגדל כל מילה גורמת לך להתמוגג

  42. תשעהבאב והבטן אינה פוחתת והולכת בחנוכה, שמונה ימים והיא מבטיחה ותופחת וכאן אמנם רק יום אחד אבל היא זקופה וגאה ואפילו שמינית שבשמינית לא משחררת הוצאתי את כל האוויר ושום אוויר אינו יוצא הבטיחו לי שעם כמה נשימות ואפילו פחותמכך שאיפות אגיע רחוק אולי עד הגב אבל עכשיו רק ריח צ'יפס באף

  43. אדם רוחני חולף על בטנו ונועץ עיניו ברגליו. לעיתים תראנו כשישיבה מזרחית היא נר לרגליו לעיתים שרוע אפרקדן ומפלבלות עיניו. הוא חושב עכשיו. כל שאר בני אנוש יעשו עצמם בעת הזאת כפסל. הוא שקט וכל ההמון במסיבה רועשת. אדם רוחני ניגש לשולחנו ושולחנו ניגש אליו מה יגישו לקינוח הם סך מחשבותיו

  44. תשעה באב ושוב אני מוצא את עצמי מתקשר לג'נגו (זו כבר הפעם השניה) רוסיאנו אני אומר לו והוא עונה מה מה המצב אני שואל והוא אומר מי אתה תסתכל אני אומר תראה איך הכל שואף קדימה מבלי שאף אחד ידע לאן בדיוק אפילו לא המקובלים הוא עונה דוקא הייתי לא פעם מקובל אז צעקתי לשפופרת מאה מטר אחרונים

  45. לאדם רוחני יש תמיד כפות רגליים וזום על האצבעות איך הן דבוקות או מרווחות יש מחצלת או מזרן דק העיקר שיהיה בשכיבה סדנא דארעא חד הוא לכן רוחניותו פונה לעבר השלום בין כל ההולכים על שתיים לאדם רוחני יש מבט לשמיים ומין זוית מיוחדת בה הוא מצטלם במיטביות כי הוא אינו מזלזל ביחסיו עם ציבורו

  46. כמה שירים הייתי צריך לשיר לך על כל הסיפורים שהעברת לי ועל כל המאכלים שבישלת לי ועל הדאגה שלא זזה ידה מידך לכל מה שקרה קורה ויקרה לי ועל התנועה שלך מעדן לכאן רצוא ושוב לתאר ולחבר לי את כל הקורות לבריחים הרבה שינעלו במח כל חושב אני עדני וזה אחר ובכל זאת אף פעם לא כתבתי לך שיר מצטער

  47. אנחנו זן שמתרגל הנה יש תמונות וחליפות שמוכיחות כמה פעם היית שמן אפשר היה ממש לצבוט לך את הלחיים ומלוא לוגמיו שלך היה כמעט חצי ליטר והנה יש גם מציאות תסתכלו איך החולצה עומדת עליו אני לא רוצה לכתוב מטאפורה של פרח נובל אבל אתה מתרגל וחי ונושם וצוחק ומערער ברוך השם על כל מה שאני אומר

  48. זה בכלל לא שוק הכרמל פה תראה איך כל הירקות מסודרים אתה הולך בנעלי אצבע ואין נוזלים שצובעים לך את קצה האגודל וכל פרי כאילו מתגאה שהוא הראשון במסדר הפזמונים כי גם פה למרות שזה שוק של דברים שצומחים ולא מוחים עומר אדם שר איך היה לו טוב על החוף אבל באמת כל אחד יודע שאנחנו לפעמים חופים

  49. יש לי את החופש לעלות לאוטובוס בתחנה השלישית ולבחור היכן אשב יש לי את החופש לחכות לו עשר דקות או רבע שעה או לפעמים לרוץ אחריו ולעלות בשניה האחרונה. להסתכל על רחובות ולהרהר על נהר, לשמוע הרצאה בנושא אזוטרי, אקטואלי או לשמוע מישהו ששר ותמיד יש פנים חדשות ותמיד האנושיות באה לך בהפתעה

  50. תן לי תשעה ימים ואני כבר ארגיש אוהב יותר, תראה עברו רק כמה ימים וכבר אפשר להבחין בחיוך שלי בעין בלתי מזוינת. מה, אתה רוצה לומר שאתה לא רואה? מה בכלל הבעיה? אני מלא אהבה והכל בחינם! אין כסף! לא היה לי, לא יהיה, אין! בחייאת אבוק עבר בקושי שבוע והחיוך הזה כבר שבע תסתכל עלי טוב טוב,

  51. בחטף, מבלי משים, בעצימת עיניים, בנשיקה. זה יקרה בחטף. זה אולי אחד הדברים היחידים שאני יודע עליו. כמה בחטף את שואלת? שבועיים, שלושה, חודש אולי שנה. יהיו כמה שיסתכלו לשמיים במבט מהרהר וינסו, למשך כמה שניות להיזכר. יצליחו או לא, זה לא כל כך מעניין. העיקר שרגע אתה כאן ורגע במקום אחר.

  52. עם כזו שפה שמתגלגלת לך על הלשון וכל משפט נגמל בפליאה גדולה ודרמטית מה הפלא שאתה גם שחקן כדורגל שאפשר למות וגם נופל על הדשא כאחד השחקנים אם לא ה והפעם אני מדבר על תיאטרון כי כשמסתכלים מהצד על לשונך המתגלגלת ושפתך הסבה על צירה אי אפשר שלא לסובב אצבע ולחשוב איך אתה והעולם סובבים יחד

  53. אז הנה שוב זמן הכדור ואתה רואה איך חומק לך בין הידיים או מה שהתכוונתי לומר בהתחלה תראו איך שהזמן מסתובב לו פעם הוא למטה ופעם למעלה אבל זו באמת תכונה מטאפורית יותר מהחמיקה שהיא מול עיניך תדיר. בכל אופן, בזמן הכדור, אתה אוהב שוב את מכבי תל אביב והצהוב שלו מהבהב לך מכל דבר שאתה מכיר

  54. אני הולך עכשיו לאחור אז אל תעשי פנים של מופתעת אם אפול. (כן, את, כבוד השופטת) רק כמה צעדים לכיוון השני וכבר אחזור לכיוון האחרון אותו אני זוכר. הנה אתה רואה האיפוס הצליח ועכשיו שוב אינני מטרת דמות. יש כאן באמת מטרה נעלה ואני עליה, כן אני עליה, צועק פוף פוף, תראו אני כבר צועד קדימה

  55. מה קורה עם כל הנשברים האלה, דבר אחר דבר, קורס, נשבר, נסדק, מפסיק לקרר מפסיק לחמם. די כבר, הבנו, צריך להתחיל פה כמה דברים מהתחלה. לשנות גישה, להקפיד יותר, להסתפר, לגלח בכל הפינות, אחרי תשעה באב, כמובן לפי ההלכות. צריך אולי קצת יותר תשומת לב לפני שהיד -ופצת על המקלדת או מורמת אל על

  56. תמיד הלכתי תמיד אלך לשיר מושר שמדבר על מה שהוא לו ואקח לי משם לי לי לעתים, בטח כבר הבנת, אקח משפט לפעמים מנגינה. תמיד אלך תמיד הלכתי למלים שקיבלו מנגינה זה הפופ והרוק שמעלים עשן במה שהוא קודש קודשים בשבילך וכשמישהו עשה לך את העבודה לך לא נותר רק לקבל הכל בצינור שנמצא שם בשבילך.

  57. הכל סוער סביב ומוצף האם רעידת האדמה באה לים עם מחזור של ארבע נקודה שלוש רעידות ריכטר בכל אופן, הים סוער והראש בוער וגנב תופס לו כובע שנח מתחת לאחת הפרגולות ואין כח להניע את הראש למעלה, לצדדים לכיוון שנושמים. רק העין נוגעת בשמש או להיפך -שהשמש וזה מתווה כיוון, קדימה, עוד, סע הימה

  58. לך יש את שלטון הלילה שלך, התפרשות באזור, הקמת מערך קורים וריקוד פנימי במרחב שלך שהוא עמוק בשטח האויב. ומה השארת לי רק לעמוד – כובע טמבל בכיס מול השמש על ראש הםטמה ולשאת עיניי סביב. ואז לפעול כלשון החוק – בסוף כל רבעון להגיש את הדו"ח, לרו"ח, כמקובל בשלושה עותקים וחתימה בראשי פרקים

  59. יש את הזמן הזה שמתקדם אבל אף אחד לא מבין בו אתה מקדש את השבת ויכול לומר מילה אחת או שתיים על השבוע שעבר לך בין הרגליים אבל האם הבאת חיים לעולם האם אתה תופס מהו כיוון התנועה? ואיפה מחתימים כרטיס חניה הזמן מתקדם אתה צריך להחזיק את הראש היום שלישי, מחר שבת אבל תבין, אני צריך לגעת!

  60. כחלק ממבצע השל גופך השל רכושך השל נשמתך נהפכתי והייתי לאיש אחר אבל לא רחוק מהתפוח שאני רק בלי נקודה בסוףובלי פסיקים אני רץ היום ספרינטים כראש וראשון לכדורגלנים כדור שטס בעיקול במאה קמש אה ובכל זאת מגניב הצצה לאחור ומוותר גם על גרשיים וכל מה שמוסיף משקל למשקלי רק המבורגר חד שבועי

  61. המרחק בין מטאפורה למציאות אף פעם לא היה קצר כל כך כמו עכשיו כשהאצבע שלי, אולי הקמיצה, ברגל שמאל פשוט שואבת ממני את כוחי. ככה, מרוכזת בפעולת השאיבה, ולכוחי לא נותר, רק לזרום בקצב פעימת הבוכנה בשתי עיניי רואה, איך זה קורה. בואו לכאן אתם כולכם ותיווכחו אני לא שר איתכם אני פשוט הווה.

  62. הולך אל חוף הים, לשבת בין גבהי גליו, עובר ברחוב בן יהודה, עולה אל הר העצמאות והמים המלוחים כבר מתנפץ אל בין עיניי, לו היה עמי כוס יין, הייתי מברך בקול גדול בורא פרי הגפן והים והחול, שאני בוטח בך, כי אתה עמדי. אל נא תיקח אותי, גל נחמד, אמרתי, כי הולך אני אל הים וכבר שב אליו עכשיו

  63. שנים רבות סימל לי שירה של זלדה פנאי את כל מה שאין לי, כדי לשבת ולכתוב שורה. גדלתי ולמדתי כי זמן יש ויש אבל פ⁦נאי אין. ואחר כך גיליתי שאף פנאי בנמצא, אם רק מקמטים את המצח. אבל העיקר חסר, והוא הפורמט. והנה, כשאתה מצוי על הסד, שרירי אצבעותיך נמתחים מספיק על מנת למסור לעולם את סודך.

  64. בבוקרו של יום קיץ, קל ללכת לאיבוד בין קפלי שמיכה שעדיין מוטלת בקצה המיטה לבין רצפת החדר והמסלול שמוביל אותך בדרכים עקלקלות לחנות הדגים, האם סלמון יהא מזוני השבת? האתכסה לעוד מספר דקות ברחמי שמיכתי טרם אעמוד בחזה חשוף מול האש בעוד ירקותיי יאבדו כוחן וקמעא קמעא יתרככו ויביאו גאולה?

  65. הפעם אנחנו משחקים על זמן. כמה זמן יש לי אתה שואל? ובכן, אינני יכול לתת לך אותו בשעון מדיד אלה-פונקט אבל בוא, אדבר איתך בתחנות. ארבע תחנות מעכשיו ואני אוף טוויטר. וכמה אשתפר בשליטה על אצבעות היד? וכמה אדע לקחת אצבעות ידיי ולהפוך אותן ללימונדה קרירה או לצייר איתם שמש וכוכב ושמיים?

  66. מחשבתי נשרפת, כמו שיבולת בשדה חיטה, בעוטף עזה, תשע"ח. לעיתים מתחככת בכל עובר ושב, כמו לוע של גפרור שטס על המסלול ולפעמים נשרפת כמו פתיל של מטען שאינך רוצה, אינך יכול, אינך מסוגל! להיות נוכח בזמן שהכל נעלם ולפעמים אתה רק סב הצידה לחצי דקה, מתבונן לאחור והנך כמול ראי ואין שם מאומה.

  67. ולפעמים הדרך שלך, אולי אפשר לכנות זאת אפילו בשם התואר, שיטה, להגיע בדיוק, וכשאני אומר בדיוק אני מתכוון להגיע בנינוחות, בנונשלנט, להגיע עם החולצה המכופתרת שקנית בדיל סוף העונה, כשהיא רפויה על גופך ובלי טיפת זיעה – ולהיות ישר על התו, היא פשוט לקבוע כבר בפתיחה כי גם הפעם לא תאמר דבר

  68. אתה תחבוש כובע על הראש ותעבור לתנוחת צופה, כמה מיילים קדימה אתה רואה? תתכנן את הסמולטוק שלך עם זה שהתיישב לצידך, האם תדבר על שגרת היומיום של יורי גגרין וחבריו שם, שם? אולי על הרוחות שמספרות מבעד לפרגוד? האם יש כאן נסיון להסיר את המחיצות, בין גברים נשים חיים מתים בין כל כוכבי העל?

  69. מה יש לו לאדם בעולמו. האם ידע לקפוץ מן השגרה הדרה לרגליו, לחפץ אחר, נשגב? אספלט זז, הכל רץ בקצב הצב. לראות אנשים שיושבים עם עצמם ויודעים, אולי, דבר אחד או שניים על דבר שאין לך מושג שהוא קיים, שהוא ישנו. כן אני חש אותו. איזו חוויה! נו, גמור כבר מרתון מילים ותן לי לשחרר את האצבעות

  70. יורד במדרגות, לאחר חציית הגשר ובחצי עין אני רואה שהכל במקומו. דבר לא זז. איזו עליבות, שאתה נמחק. אנשים עדיין רצים ומסתובבים אחרי עצמם. אפשר לעשות את הירידה בעצימת עיניים וכשהם עצומות – הרבה יותר קל, כל העניין הזה של רצוא ושוב. ואני זוכר, יוד, שאני עדיין רוצה וזוכר לחזור על כך שוב

  71. סבי מנחם בן יחיא זכריה בן בנין יצחק, וסבי מצד אבי בנין בן סאלם בן מורי דאוד. אנו מזכירים שלושה דורות – לזהות את האיש. בעדן אם לא היית עושה כך, לא היית מזהה אף אחד. אך רמז לדבר מברכות י"ח. שמואל שמחפש את אביו, אבא ולא זיהו, אבא בן אבא לא זיהו. וכשהוסיף את שמו, מייד ידעו במי מדובר

  72. מישהו בספר מזכיר לי מחר באין אצלינו ועכשיו מחרפין אותנו ואני בוחר להיזכר קודם בצורך להימצא בתלמוד. ובהמשך, בכנות האנושית של רבותינו, בביטוי הנקי כמעט פשוט, כמעט בנאלי, באמירת עומק היצירה בשפה קלה וברורה. כי מהי עומק היצירה אם לא עמידה מול האין והצלחתה, הצלחתך להשחיל מילה אחת. אה?

  73. ובכן, הגעתי לכאן פעם מזמן ועכשיו לפני כמה דקות כדי לשאול את עצמי מה קורה וזה והנה אני מגלה שכבר מעל לחצי שנה, ניתן לכתוב פה כמעט כל מה שעולה ברוחך, במוחך, והחבר'ה פה נותנים לך חבל ארוך ואף אחד לא עומד מעליך עם מגלב מאה ארבעים התווים. היום כבר מותר לכתוב פי שניים יותר ותוכל לומר ש

מודעות פרסומת

חולמת

חוֹלֶמֶת עַל הוֹצָאַת

שִׁירָה

רַק לִשְׁלֹחַ יָדָהּ

הָלְאָה

לַמַדָּפִים הָעֶלְיוֹנִים

לְהָבִיא כִּמְלַקֶּטֶת לְעֵינֶיהָ

רֵיחַ שְׂדֵה תַּפּוּחִים

אֲדֻמִּים

עוּרוּ בְּכָל לַיְלָה

הִיא

הִיא שִׁיבַת צִיּוֹן

נִשְׁפֶּכֶת כְּמֵי אַמְבַּטְיָה

בַּקִּילוֹמֶטֶר הָאַחֲרוֹן

שְׂרוּעָה אַרְצָה אֲחֻזַּת קִיקָיוֹן

טוֹבֵעַ אִתָּהּ

בְּמַרְתְפֵי הָאַרְכִיּוֹן

חוֹבֵק עַמָּה בְּשִׁגְרַת הַיּוֹמְיוֹם

גירסת השיר בצורה

את חליפתי

כְּשֶׁאֲנִי

אוֹמֵר הַדַּף בְּקוֹל מְבוּכָה

עֵירֹם בִּינָה וְשֵׁינָה

זוֹקֵק לִבִּי כְּתִיבָה תַּמָּה לְמוּלִי לְבוּשִׁים

וּלְבִנְיָמִין חֲלִיפוֹת שְׂמָלוֹת

מֵאָה אָחוּז קַשׁ מִבְּלִי סוֹף

אֲנִי אוֹמֵר הַדַּף סִינִי קָטָן

עִם כִּנּוֹר מְחַלֶּה פְּנֵי אֵל בְּשׁוּרוֹת עֵרָנִיּוֹת

לְפָנַי כּוֹבַע וְתֵבוֹת וּמַטְבְּעוֹת

מנחם

רֶגַע לִפְנֵי הַטַּחַב

סָמוּךְ לִשְׁלֹשִׁים יֵשׁ מָקוֹם

לָקַחַת אֶת מְנַחֵם

מִשְּׁלֹשָׁה מְמַדִּים

וּכְמוֹ פֶּתֶק כֹּתֶל אִישִׁי

לִתְחוֹב אֶל בֵּין הַשּׁוּרוֹת

לִזְרוֹת אַף נִעְנוּעַ עֲצָמוֹת

לֶאֱלֹהֵי הָעֵטִים

בְּצִדֵּי הָרְחוֹב

בְּעֵבֶר הַנָּהָר

הִיא סָב לְבַן זָקָן

רְכוּנָה עַל הַיְּצִיאָה מִן הַשּׁוּרָה

פִּתְקָה מַחְלִיקָה אֶל יָדָהּ

קוֹרֵאת וְשׁוֹנָה

גירסת השיר בצורה

ישראלי

bm_m2_42

הִנֵּה כְּבָר חָלַף הָלַךְ

יֶלֶד עַדָּנִי בַּחֲלִיפָה תְּכוּלָה

מוּנָף אֶל עַל בְּהֵיכְלֵי הַפְּאֵר רְחוֹב הַמַּסְגֵּר

עַל כְּתֵפַיִם בְּרִיטִיּוֹת יָשָׁר מֵהָאֲוִירוֹן

בְּחֻפְשַׁת שִׁחְרוּר מֵהַסֵּפֶר הַלָּבָן

הִנֵּה אוֹמֵר לְרַעְיָתוֹ עוֹרָהּ

שִׂמְלָה צְחוֹרָה נוֹצָתָהּ קַלָּה תַּמָּתִי

אָנָּא בָּאחִיבֶּק יוֹנָתִי

אָי לָאב יוּ אֲחוֹתִי

חגיגה

הוּא נִשְׁאַר בְּבֵית הוֹרָיו

בִּימֵי הַחַג

כְּמוֹ דִּין נוֹתָר בְּקָרְבָּן

מְפֻסְפָס וְעָשׂוּי עֲבֵרָה

עַד בֹּקֶר נִשְׂרְפוּ רַגְלָיו בְּרִיקוּד

הַהַמְתָּנָה לַגּוֹרָל הַבָּא

בְּלִי שׁוּם כַּוָּנָה

לְהִדַּרְדֵּר מִצּוּקֵי עֲזָאזֵל

טוֹב לְהוֹדוֹת עַל לְהַשֵּׁם

אין חבוש

חָבוּשׁ בֵּין סַפְסְלֵי

בֵּית הָאֲסוּרִין וְאֵין אָדָם

הָיָה הַקּוֹל מִדַּבֵּר בָּרוּחַ

כַּמָּה חֲבִיבִין עִינוּגִין

שֶׁלְּאַהֲבָה

תְּנִי לִי יָדֵךְ יַלְדָתִּי

וְנֹאמַר

שֶׁהֵקַמְתְּ שֶׁכְּמוֹתִי

גירסת השיר בצורה

עקבות

הָלַךְ אֶל בֵּין הַפַּרְדֵּסִים

לִשְׁטֹחַ תְּעִיוֹתָיו בֵּין אַרְגְּזֵי

אֶשְׁכּוֹלִיּוֹת יְרֻקּוֹת

שְׁטָּחַן יָפֶה יָפֶה

ע"ב מוֹדֶל הַשְּׁכָבוֹת

דָּרַךְ עֲלֵיהֶן

הוֹתִיר עֲקֵבוֹת

צְמִיגָיו תַּלְתַּלִים שְׁחֹרוֹת

אחד וחברים

לְאַרְבַָּעַת קִירוֹת

הַמּוּזֵאוֹן לַדְּרוֹמִי אַקְדִּישׁ אֶת הַשִּׁיר

יֵשׁ עַל מָה לְהָגֵן

כֻּלָּנוּ שָׂפָה אַחַת כָּאן

בְּמוֹעֲדוֹן, יַחַד חֲבֵרִים

מִחוּץ לַהֲקַת סַלְסָה

טוֹפֶפֵֶת עַל גַּג

בִּפְסִיעוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם

לִקְרַאת מוֹפָע

בַּקַּיִץ הַקָּרוֹב

אֶחָד אֶחָד נוֹשֵׂא זֵעָה בְּגַפּוֹ פּוֹרֵץ מַחְסוֹם

אֶל לֵב הֶהָמוֹן

מהלך ראשון

מֻתָּר לָנוּ לִשְׁתֹּק

זֶה רַק

כַּמָּה יָמִים

קְצָת לֹא לְדַבֵּר

אוּלַי נִתְקַדֵּם כָּךְ מִלִּין

נְזַמֵּן הֲפוּגָה

בַּת שְׁלֹשָׁה רְגָעִים

אֶחָד אִישׁ

אֶחָד אִשָּׁה

אֶחָד אֱלוֹהֵי הַמָהְלְכִים

גירסת השיר בצורה

לוחם

לוֹחֵם וּשְׁרִיקוֹת כַּדּוּרִים

אוֹרֵב בֵּין חֲרַכִּים

שָׁפָן מַכִּיר בּוֹלְדֶרִים

רֹאשִׁי מֵחַגְוֵי הַסֶּלַע

כְּמוֹ יוֹנָה וּמַדְרֵגָתָהּ

אֵיזוֹ מַדְרֵגָה

מְחַכֶּה זֶה זְמַן

לְהַפְצָעַת

מִלַּת סֶתֶר פִּסְקָה 

והקרקע

זוֹחֶלֶת וְהַקַּרְקַע נִשְׁמֶטֶת מִבֵּין רַגְלֶיהָ

רָצוֹא וָשׁוֹב בֵּין הַשּׁוּחוֹת

הָיְתָה פְּלָטָה מְאוּלְתֶרֶת

פַּח מְגֻלְוָן בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת

מַסְתִּירָה אִשָּׁהּ צְמוּדָה לַהֲלָכוֹת


שקרים

לִקְרוֹעַ בִּדְמָעוֹת

אֶת הַדַּפִּים

אֶל מוּל הָאָח לֹא לִפְנֵי הַהוֹרִים

וּלְבַרֵךְ בְּשֵּׁם וּמָלְכוּת

וּפְרָטִים מְזַהִים

בָּרוּךְ דַּיָּן הָאֱמֶת

בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ קְרִיאָה

וִירְטוּאָלִיּוּת לִשְׁמָהּ

זאב הערבה

הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּךָ

מַר הֵסֶה

בְּמִסְפָּר אוֹתִיּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מֵעֵטְךָ

וְאֵינִי יוֹדֵעַ שְׂפָתְךָ עַל בּוּרְיָהּ

לִנְבֹּר בָּהּ לִבְחוֹר מִלָּה נְכוֹנָה

אַךְ בִּשְׂפָתִי שֶׁלִּי

חֲבוּר בּוּז גָּדוֹל לְמִלָּה זוֹ

כִּוְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד

וְעַל שְׂפָתָהּ הַעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַמִּלָּה

נִתְלִים רִשְׁמֵי הַבּוּשָׁה וּנְטִיפֵי הָרַעַד

וְהֵד זְלִיגַת הַדְּמָעוֹת עוֹלֶה מֵאָזְנָהּ

לֹא

אֵינִי מִתְכַּוֵּן מַר הֵסֶה

לְאוֹתָם יָמִים בָּהֶם

דָּחַקְתִּי סְפָרֶיךָ בֵּין הֶחָלָל

הַפְּנִימִי לָדֶּלֶת

לְהַוּוֹת חוֹצֵץ מֵהַשֵּׁדִים וְהָרוּחוֹת

כֵּן

אֵינִי יוֹדֵעַ הַיּוֹם הַזֶּה רֹשֶׁם

דְּבָרֶיךָ בִּדְבָרָי בְּלֵב אֲהוּבָה שֶׁנִּשְׁכְּחָה

גירסת השיר בצורה

חולה

דִּבַּרְתְּ אִתִּי בְּקוֹל סָדוּק וּמְחֻדָּד

שָׁמַעְתִּי רַק מִרְוָחֵי דְּמָמָה

כַּדּוּר טֶנִיס מַכֶּה בְּכַדּוּר הָאָרֶץ

כְּאִלּוּ כָּל הָעוֹלָם הִקְשִׁיב

מַעֲלַת חוֹם אַחַת

לָמָּה לֹא הִרְוַחְתִּי אוֹתָךְ אָז

עַל מַגָּשׁ הַגָּשַת פְּתִיחָה

כמו תפילה

וְיֹּאמַר קֹדֶם עֲלִיָּתוֹ תְּפִלָּה

לְשֵׁם יִחוּד

הַשִּׁנּוּי עִם הַשִּׁכְחָה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ

בְּשֵׁם כָּל כֻּלִּי

הֲרֵינִי נָכוֹן לִהְיוֹת כְּלִי חָדָשׁ

[וּכְשֶׁיֹּאמַר חָדָשׁ יִפְרֹשׂ יָדָיו

כְּלַפֵּי מַעְלָה וְיַּעֲבִירֵם מֵעֵינָיו לִשְׂפָתָיו]

לְקַבֵּל אֵלַי הֲבָרָה בָּרָה עַזָּה כַּמָּוֶת

כַָּאַהֲבָה

וִינַשֵּׁק ג"פ אַסְפַלְט הָאָרֶץ וּשְׁאָר קְרוֹבָיו

וְיַפְנֶה מַבָּטוֹ, כְּמוֹ גֶּבֶר, לְאָחוֹר

וְיִצְעַד

עבר קומפילציה

קוֹד תִּקְנִי אֲנִי

לְמוּד וָלִידָצְיוֹת שֶׁמָּא יֵשׁ לוֹמַר

מִבְדָּקִים

לִישׁׂן לָעַד שְׁנַת יְשָׁרִים

לְצַד חֲבֵרַי בְּחַוַּת שָׁרָתִּים

פֶּתַח תִּקְוָה רְחוֹב הַסִּיבִים

אִם

אִם רַק תָנִידִי עַכְבָּר

תִּתְנִי סִימָן בִּקְצֵה יָדֵךְ

הִנְנִי

טַבַּעַת נוֹסֶפֶת בְּרֶשֶׁת

הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת

משחק בקוביא

מְשַׂחֵק בְּעוֹלָם

הַצֵּרוּפִים אִם לֹא

בְּקוּבִּיָּה יֵשׁ דַּף וְעֵט

וְנִסּוּי וּטְעִיָּה

כִּי צְרַפְתַּנִי וָאֵדַע

מְהוּמָה נֶעֱרֶכֶת לִפְנֵי

כְּנִיסָה לָאֵשׁ

מְחֻיָּב בְּפַרְנָסָתָהּ עוֹד

קֹדֶם כּוֹתְבִי כְּתֻבָּתָהּ

משחק

מָה זֶה

זֶה מִשְׂחָק בִּשְׁבִילִי

עַל רֶגֶל אַחַת

בְּהַפְסָקַת בֵּית סֵפֶר עִם הַבָּנוֹת

עֵינַי בַּחֶבֶל עֵינָיִךְ בַּפּוּךְ

קוֹפֵץ מִי שֶׁמְּמַצְמֵץ רִאשׁוֹן

מְמַלְמֵל אֶבֵנְיָהוּמִסְפָּרַיִם

נְיָר מְכַסֶה שְׂעָרֵךְ

הַמְּנַצֵּחַ בֵּין הַשְּׁתַּיִם

אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלֹשׁ

מְגַלְגֵּל כַּדּוּר מִמַּחֲצִית הַמִּגְרָשׁ

שְׁנֵי מָגִנִּים בַּיָּמִין וּבַשְׂמֹאל (אַבָּא וְאִמָּא)

בּוֹעֵט בְּקֹר

אַתְּ קוֹל צִוְחַת הַגּוֹל

חוֹתֶנֶת קוֹרֶנֶת מִצְטַלֶּמֶת לְצִדִּי

זֶה כְּלוּם

מִשְׂחַק יְלָדִים

וְהַבַּיְתָה הוֹלְכִים

גירסת השיר בצורה

חגורים

כְּשֶׁתָּבוֹאִי אֵלַי לַ

שִׁיר

עֲשִׂי זֹאת בְּחָזְקָה

כְּמוֹ לֵב וּדְפִיקוֹתָיו

זוֹ שְׁעַת מִלְחָמָה

כְּשֶׁלְּבַדִּי

תָּקְפָה אוֹתִי מַכַּת דְּיוֹ

הָרֹב צְפַרְדֵּעִים דְּבִיקוֹת נְמֵסוֹת בְּחוֹם הַיּוֹם

וּכְשֶׁאַתְּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת

הֵרַמְנוּ יָדוֹ הַגְּדוֹלָה מַעְלָה

חֲזָקָה עָלֵינוּ שֶׁנֵּצֵא אֶת מִצְרַיִם

בְּחָפְזָה

נוגע בסיר

שֶׁאַפִּי

נוֹגֵעַ בְּסִיר אָלוּמִינְיוּם

עָשׂוּי תַּחְתִּית שְׁחַרְחָרָה

קוֹרֵא בִּרְכַּת אַהְלָבֶּכּ וָוסָהְאָלָה

בּוֹאִי מַלְכָּה

בּוֹאִי לְיָּמִים בָּהּ שְׁעוּעִית לְבָנָה

כָּבְשָׁה אֶת הָאַרְנָקִים

וְטַעֲמָהּ טַעַם הַחֵךְ הָעֶלְיוֹן

רִפְרֵף בְּחֵךְ סָבִי

כָּאמָה אַלְ זָבִּיבּ וָואָחְלָה יִמְעַד גְּרוֹנִי

בְּנִסָּיוֹן טוֹרֵד לָלֶכֶת

עַל חֶבֶל הֲגִיַּת שָׂפָה

וְאַתְּ תִּדְרְשִׁי אֶת הַמִּלִּים

מוּרָם אֲגוּדָלֵך וְנָעָה הַיָּד לַשְּׂמֹאל וְלַיָּמִין

בְּאֵלּוּ הָרְגָעִים אַתְּ פּוֹשֶׁטֶת

חָכְמָה וְהִיא נֶעֱלָמָה

גירסת השיר בצורה

הופעת מס הכנסה

הוֹצֵאתָ מִבֵּין הַשּׁוּרוֹת

קֶצֶב לַהֲמוֹנִים עֶשְׂרִים

עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ

שִׁירִים בְּתַשְׁלוּמִים

פְּזוּרִים עַל רְחָבַת הַשָּׁנִים

הוֹפַעְתָּ מוּלָם חָמוּשׁ

בִּצְלִיל רָכוּב עַל שִׁשָּׁה מֵיתָרִים

רְאֵה אוֹתָם

חֲבוּקִים כְּמוֹ בְּמִקְבָּץ אִפּוּס

לֹא מוֹצִיאִים חֶשְׁבּוֹנִית

לֹא תְּקַבֵּל הֶחְזֵרִים

לֹא אוֹמְרִים שָׁלוֹם
וְהוֹלְכִים

על מגדל שמירה

בְּמִּגְדָּל שְׁמִירָה גָּבוֹהַּ

גָּבוֹהַּ מֵעַל רֹאשֵךְ

כֶּנֶס מָלוֹן דָוִד בְּבִטְנֵךְ

נוֹטֶפֶת טַל מְזִיעָה רַחְמֵךְ

גַּעְגּוּעַ מֵקֵל לְיַלֵּד מַבַּע עֵינֵךְ

רָחָב הַלֵּב הִתְמַתְּחוּת

אֲסְקוּפַּת בֵּיתֵנוּ בְּיָדֵינוּ

שֵׁשֶׁת הַיָּמִים וְעוֹד יוֹם

בְּרָכוֹת לְפָנֵינוּ

לפעמים אני

לִפְעָמִים אֲנִי

אִצְטַגְנִינֵי פַּרְעֹה אַתְּ מֹשֶׁה

וּכְשֶׁאֲנִי צוֹעֵק לָךְ

בַּדָּאִית אַחַת

מַצְלִיב לְהוֹכָחָה

רִאשׁוֹנִים עִם אַחֲרוֹנִים

אַתְּ מְחַיֶּכֶת

נָעֲלֵךְ שְׁבוּצַת יַהֲלוֹמִים

וּכְשֶׁחֲצוֹת הַלַּיְלָה בָּא

אֲנִי מְגַלֶּה בָּךְ

דָּבָר שֶׁעַיִן לֹא רָאֲתָה

מִתְפַּתִּים לִלְמֹד דִּינֵי

יְצִיאַת מִצְרַיִם

בַּהֲלָכָה

הבית השלישי

בִּשְׁעַת מִטְבָּח

נוּפָּה הַקֶּמַח

בְּיָד אוֹפֶה

יוֹצֵא אֲנִי

שָׁחוּם וְקָלוּעַ

פָּרִיךְ וְקָשֶׁה

הִנְנִי אֶחָד

מֵאֲבוֹת הַמָּזוֹן

בַּבַּיִת הַזֶּה

הריני

כַּפָּרָה

עַל מִשְׁכָּבֵךְ בַּלֵּילוֹת

בִּקַּשְׁתִּי

עוֹד מִסְפָּר דַּקּוֹת קְרוֹת

לְאוֹר הַנֵּר

לִהְיוֹת תּוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ

כְּשֶׁחוֹלֵף בָּךְ דַּף אַחַר דַּף

דָּרוּךְ בִּפְנֵי שִׁנּוּי הָעֲלִילָה

בְּפִי נְצוּרָה מְזִמָּה

מְעַנְיֵן מָה יִקְרָא

בָּפֶּרֶק הַבָּא

עשרים ושש

מְאֹד מְאֹד קוֹוָה

כִּי אָבוֹא אֵלֶיהָ

כְּמוֹ תַּלְמִיד חָכָם

מִמֶּרְכַּז הָרַב וְאַרְצוֹ

בְּקוֹלָהּ הַדַּק הִיא אוֹמֶרֶת

הָרַב הָרַב הֵיטֵב

עֵינַי נֶהְדָּקוֹת

וּמַבָּטִי מֻרְחָק אֶל הַשְּׂמֹאל

בָּא אֵלֶיהָ

כְּמוֹ דָּתִי לְאֻמִּי

וְכִפָּתוֹ בְּיָדוֹ

בהתחלה

סוֹף סוֹף נָחַלְנוּ חֶדֶר לְיַד הַמַּזְכִּירוּת

בְּאַחַת יָצָאתִי לְיוֹם שִׁשִּׁי

אֲבִיבִי מָרָק אֵצֶל אִמִּי מֵרֹב

כְּאֵבִים שֶׁלָּךְ לֹא יָדַעְתִּי אֵיפֹה שָֹמִים תָ'יָדַיִם

בֶּטַח אֶת הבְּטָנִים

בַּחֶדֶר הִלַּכְתִּי לְאָרְכּוֹ לְרָחְבּוֹ

אַרְבָּעָה קִילוֹמֶטְרִים מְזַמְזֵם קִבַּלְנוּ שַׁבָּת שָׁכַבְתְּ

בַּמִּטָּה הַרְבֵּה שָׁעוֹת מְחוּבֶּרֶת

רֹאשָׁהּ מֵפִיק קוֹלוֹת עַל הַנְּיָר וּמִיָּד

כְּשֶׁהִיא בָּאָה בָּאָה בְּמִין הִתְפָּרְצוּת

רְגָשׁוֹת צְוָחוֹת כֻּלִּי הָמוּם כֻּלָּן מְעוֹדְדוֹת

אָמַרְתִּי לָהּ בְּקוֹל אַבָּהִי

אֵינִי זוֹכֵר מָה עַכְשָׁו

*

אוֹתִיּוֹת שֶנִּדְפְּסוּ / בִּדְפוּס יִשְׂרָאֵל

נְיָר שְׁמוֹנִים גְּרָם / וּמַגָּעָם

חָם וּמְחוּסְפָּס / יִתְּנוּ

קוֹלָם / יִתְדַּפְּקוּ

עַל חַלּוֹנִי (שֶׁבַע) / לְעֵת

עֶרֶב יְסֻדְּרוּ

מֵחָדָשׁ / עַל יְדֵי

הַמַּהֲדִיר אֲנִי

יהא שמיה

הֲסִיטוּ אֶת הָרְחוֹב

נוֹשֵׂא שְׁמִי

אֶל שְׁכוּנַת רַכָּבוֹת

קָרוֹן אַחַר קָרוֹן

מִפְגְּשֵׁי כְּבִישׁ וּמְסִלָּה

הַצִּילוּנִי נָא

מִדּוּנָמֵי וִילוֹת גִּנָּה בַּקָּרַת שִׁיּוּט

אַקְטִיבִית וּמִזְגוּן כָּל

אִפּוּר מוֹרֵחַ אַף פָּנִים

שְׂאוּ אוֹתִי שְׂפָתַיִם

כְּנָפַיִם נֶאֱכָלִים

בִּדְבֵקוּת לֵב וְיָד

כִּי רַבָּה

וּמְהוּמָה

סטילס

הוּא מְפַתֵּחַ סְטִילְס. (עָבַר זְמַן מֵאָז בְּשָׁחֹר

לָבָן הַיּוֹם הוּא (כְּבָר) בְּמֵמַד חָדָשׁ

אַרְבָּעָה צְבָעִים)

הַמִּלָּה 'מַצָּבִים' תִּכָּנֵס לְכָאן עַכְשָׁו,

בַּשַּׁעַר הָרָאשִׁי. (כְּבָר נִכְנְסָה)

כִּי הִיא הִיא הַמֶרְכָּז (בְּחָלָל) שֶׁל הַדְּבָרִים.

(נִתָּן לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לַחֲלֻקָּה עַד וּמֵ-)

תְּפוֹס כְּבָר מַעְדֵּר (אוֹ כְּלִי מְבוּרְזָל אַחֵר)

וְהַכֵּה בָּהּ. עַד שֶׁתֵּצֵא. תַּכֶּה.

יִקְרְאוּ אֶת זֶה, הִתְקַדְּמוּת הָעֲלִילָה.

(כְּמוֹ מִמֹּשֶׁה וְעַד הַמִּדְבָּר בּוֹ אֲנִי חַי עַכְשָׁו.)

ואיני יודע מה טעם בדבר

רָאִיתִי הַיּוֹם כַּף חֵית נִיסָן

בְּחֲמֵשׁ וָעֲשָׂרָה אֶת סִפְרְךָ

אוֹתוֹ רָצִיתִי לִכְתֹּב נָח

עַל אַחַד הַמַּדָּפִים

לֹא אַכְּחִישׁ בְּפָנֶיךָ

יָדַי רָעֲדוּ וּפִי הִתְבַּלְבֵּל

וְכָתַבְתָּ אוֹתוֹ אַךְ בְּצַד שְֹמֹאל

כְּמוֹ יוֹמָן נַעֲרָה כְּשֶׁהָיִינוּ צְעִירִים

וְנָתַתָּ לוֹ כְּרִיכָה בְּצָהֹב וְאָדֹם

וְנִקַּדְתָּ כְּמוֹ בְּשִׁיר

וְהַלֵּב שֶׁלִּי בָּרַח אֵל בֵּינוֹת הָעַמּוּדִים

(כְּמוֹ אוֹתָהּ מִלָּה שֶׁחָסֵרָה בְּמִכְתָּב לַאֲהוּבָה)

כִּמְעַט וְצָעַקְתִּי (בָּסִפְרִיָּה, חָמֵשׁ וְאַרְבָּעִים)

"יָא שׁוֹדֵד כְּתָּבִים אֶחָד

גָּנַבְתָּ מִמֶּנִּי אֶת הַמִּלִּים"

הִמְשַׁכְתִּי לִקְרֹא (עוֹד מְעַט וְהַדֶּלֶת כָּאן

נִסְגֶּרֶת) עוֹד כַּמָּה דַּפִּים

אוּלַי אוּלַי (הַפַּעַם זָעַקְתִּי רַק בַּלֵב

לֹא לְהַרְגִּיז אֶת צִבּוּר הַקּוֹרְאִים)

יִתֵּן לִבּוֹ אֵלַי אֵלֶיהָ

וְיַמְצִיא לִי דֶרֶך לִכְתֹּב בְּדִיּוּק כָּמוֹךָ

כמעט קראתי את שיריו

קָרָאתִי מִשִׁירָיו

כַּמָּה פְּעָמִים

קֹדֶם שֶׁיָּשַׁבְתִּי לִכְתֹּב אוֹתוֹ

שׁוּב

בְּצִדֵּי הַדַּפִּים

הָיִית מַאֲמִינָה? אֵיזוֹ אַהֲבָה

אֲנִי שׁוֹלֵחַ לָךְ אֵת הַסֵּפֶר בְּדֹאַר רָשׁוּם

וּלְוַאי וְתַפְנִימִי עַד כַּמָּה חֲשִׁיבוּת בַּדְבָרִים

רַק תְּנִי לִבֵּךָ בַּחֲרִיטוֹת הָעִפָּרוֹן

שיר

אֶקְרַע

אֶת הַמֶּרְחָק מִכָּאן אֵלֶיךָ

שָׁלוֹחַ אֶשְׁלַח יָד

דֶּרֶךְ וִילוֹן וּמָסַּכִּים

בְּחִינַת דִּלּוּג דְּבַּסְפָרִים

אַתָּה הַקּוֹרֵא

יוֹשֵׁב בְּבֵיתְךָ פָּנֶיךָ בַּמָּסָךְ

בְּצַד הַשֻּׁלְחָן קָפֶה חַם

מַבָּט חֲמוּר סֵבֶר וְזוֹעֵף אַרְאֶךָּ

אוֹמַר בְּקוֹל טוֹן דּוֹאֵג

לֵךְ לְךָ אֶל סֶפֶר מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתְּךָ

שֵׁב, תִּלְמַד תּוֹרָה

זוֹ שִׁירָה וְזֶה שְׂכָרָהּ

יאללה

יַאלְלָה מִיכַל

תִּקְפְּצִי מֵהַחַלּוֹן

בְּרֵייק דֶּה ווִינְדּוֹס בְּרֵייק דֶּם אוֹל

נִרְקֹד כְּמוֹ מְשֻׁגָּעִים

נִתְהַלְכָה בַּרְחָבָה נְזַמְּרָה אֱלֹהִים

הֵבֵאתִי עִמִּי פְּסוּקִים חֲדָשִׁים

בִּחְיָאת אָבִיךְ

בְּשִׂמְלָתִי נָשָׂאתִי אֶת שְׂפַת הַסְּפָר

תְ בִּטּוּיֵי הָאֵינְגְּבוּל

תִּקְפְּצִי מִיכַלִי אַחֲרֵינוּ הַמַּבּוּל

שׁוֹמֵעַ בְּפִזּוּז חֲלוֹמִי הֵדֵי רְצִינוּתֵךְ

רוֹאֶה פָּנַיִך חִוְּרִים

אֱמֹר קִפְצִי דָוִד

שְׂפַת עַמֵּנוּ סְדוּרָה כְּלָלֶיהָ תִּמְצָא בַּמְּדַקְדְּקִים

הָסֵר

הָסֵר מַבָּטְךָ מֵעָלַי

עָלֶיךָ – הַשֵּׁם יְרַחֵם

כפית זהב

מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן נָהֲמָה

אַתָּה רוֹאֶה אֵיךְ קוֹל הַמִּסְדְּרוֹן

מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ

לְשַׁחְרֵר לָהּ חֶבֶל מֵהַיְּעְָרוֹת הַפְּשׁוּטִים

שֶׁל הַלְּבָנוֹן (נָפְלוּ לִי בַּנְעִימִים)

הוֹ הוֹ הוֹ

בְּלִי לְהָנִיעַ זֶרֶת יָצָא אֶרֶז

עַל מַגָּשׁ וּבְ

יָדוֹ זָהָב

עֵט זָהָב

וּדְיוֹ לְאַרְבָּעִים וְתֵשַׁע מִלִּים

הִנֵּה מַמָּשׁ כָּאן מֵעָלַי טַרְזָן עַל הַעֵצִים וּבְיָדָיו שְׁנֵי יְלָדִים

לרגע אחד

לְרֶגַע אֶחָד

אֲנִי

עוֹלֶה עַל הַכְּתָב יָחֵף

חָשׁ בְּאֶצְבְּעוֹתַי אֶת

דִּגְדּוּג הַיּוֹד חֵית פֵּה סוֹפִית

מְחַבֵּק אֶת הַשּׁוּרָה הַשְּׁמִינִית

וּמְזַנֵּק כְּמוֹ דּוֹלְפִין אֶל עֵבֶר הַשְּׁקִיעָה

בְּמַבָּט אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

וּבְחִיוּךְ זוֹהֵר שֶׁאֵינוֹ מָט

חייבת להיות דרך

חַיֶּבֶת לִהְיוֹת דֶּרֶךְ

לִכְתֹּב אֶת הַבִּטּוּי

אַרְיֵה בִּכְלוּבוֹ

לָשִׂים לְפָנָיו אֶת הָמִלָּה

כְּמוֹ

וְלִשְׁאֹג

כִּי יֵשׁ לִשְׁאֹב מֵרֹאשְׁכֶם

בְּמִין מַזְרֵק רְפוּאִי אֶת

כָּל הַיָּדוּעַ עַד כֹּה

אֶת כָּל הִיסְטוֹרְיַת הַבִּטּוּי

וּלְנַתֵּב אוֹתוֹ לְאֵרוּעַ יְחִידִי

לְיוֹם כ"ז בְּאִיָּר בַּלַּיְלָה (אַחַת וְעֶשְׂרִים אֵי אֶם)

כְּשֶׁהִלַּכְתִּי בְּחַדְרִי

אישי, תראה

פְּרוּשִׂים לְפָנֶיהָ מִסְמָכִים

כְּמוֹ אֲרוּחַת טְעִימוֹת

בְּמִסְעָדָה כָּאן לְצִדָּה

בְּצַלַּחַת חַרְסִינָה פִּיל

מֻדְפָּס כִּכְרָזָה

שָׁנָה שְׁלֵמַָה לְפָנֶיהָ

רַבִּים הָעֳתָקִים

חֹמֶר לְלֵילוֹת לְבָנִים

לְקַרְנֵי שֶׁמֶשׁ בּוֹהֲקִים

מְתַיֶּגֶת מַרְכִּיבָה מִשְׁקָפֶיהָ

עַל שְׂרוךְ נִשְׁעָנִים

מְחַזֶּרֶת עַל פַּכִּים

אֲנִי כֹּה נוֹרָא

אוֹתִיּוֹת עַל גְוִילִים

שְׂ'רָפִים

חוץ ופנים

עֹבִי הַכְּרִיכָה

בְּסֵפֶר בְּלִי שֵׁם

הַכֹּל בּוֹחֲנִים עוֹבְיִי בְּמַבָּטָם

בְּאֶצְבַּע וַאֲגוּדָל

נָדִים בְּרֹאשָׁם

אוֹר צְהַבְהַב יַעֲשֶׂה עִמִּי טוֹב

עָלֶה מְיֻבָּשׁ

בְּתַפְקִיד סִימָנִיָּה

כְּמוֹ אַלּוֹן בְּשַׁלֶּכֶת

מוֹרֶה לַשּׁוֹכְחִים

מִשְׁתַּטֵּחַ אַרְצָה

מִלַּחַץ הַדַּפִּים

הַגּוֹפָן (נַרְקִיסִים)

בִּדְּיוֹ שָׁחֹר

נִתָּן לְמִלּוּי בַּחֲנֻיּוֹת הַמֻּרְשׁוֹת

כָּעֵת בְּמִבְצָע הֲנָחוֹת

במקום הכתיבה

שֶׁהַמָּקוֹם וְהַזְּמַן יִקְפְּאוּ

יוֹתִירוּ אוֹתִי

שָׁקּוּף

כְּמוֹ מִרְיָם לְעֵת לַיְלָה

צוֹפָה בֵּין קְנֵי הַ

סוּף

נוֹשֵׂאת תְּפִלָּה

שֶׁיֵּעָצֵר הָעוֹלָם כָּל זְמַן שֵׁנָה

תִמְצָא עַצְמָהּ

כָּאן מָחָר

מוֹשָׁה מִלִּים מִן הַתֵּבָה


על הסוס

מַתִּיר אֵת הָרֶסֶן

רָכוּב עַל אֻכָּף הַדַּף אֶל הַ

נִכְתַּב לְהַלָּן:

מְפַלֵּחַ אֵת הָעַמּוּד

אֶל בֵּין הַחֲשֵׁכָה

מַגְנִיב שָׁם הֲצָצָה

מְשֻׁגָּע מִי שֶׁאָחַז בָּהּ בָּאוֹר

וְלֹא הָפַךְ שָׂרָף בְּאַהֲבָתָהּ


הַיּוֹם אֲנִי אֶקְטֹף אוֹתָךְ בְּאֹפֶן חֲגִיגִי

מִיּוֹם עָמְדִי עַל דַּפִּי

אֲנִי נִשְׁמָט הֵימֶנוּ

נֶהֱדָף

חוֹזֵר וְשָׁב

עוֹזֵב וָשָׁב

אֶל עַמְלָת הַפָּקִיד וְחֶשְׁבּוֹן הַשּׁוּרוֹת

כָּל עֶרֶב עַל פִּסַּת נְיָר אֲנִי מְרַקֵּד

יְרִיּוֹת אֶקְדָּחִים

אוֹת אוֹת לְיַרֵט

וְהֵן פּוֹרְחוֹת בָּאֲוִיר

עִם יָד עַל הָאֹפֶק

אֲנִי מַבְחִין

כָּל תְּנוּעָה בָּא עוֹלָם בָּעוֹלָם הַזֶּה

יונה תראי

יוֹנָה לֹא מָצָא

מָנוֹחַ וְהָיָה

מְהַלֵּךְ מֵעָנָף לְעָנָף מִיָּם לְעִיר

מֵרֹגֶשׁ לְקֹדֶשׁ

אִלּוּ מָצָא זְמַן

לָשֶׁבֶת בְּצֵל הָאוֹתִיּוֹת

יְשִׁיבָה קְבוּעָה מִזְרָחִית

מְפֻתֶּלֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת

וַדַּאי יָכַל לִשְׁמֹעַ בְּ

וְנִינְוֵה נֶהֱפֶכֶת

אַחֶרֶת

עץ זית

הַשֶּׁמֶן הַטּוֹב הַזֶּה

נִמְסָק כָּאן

בֵּין עֲצֵי הַזַּיִת

הַשֶּׁמֶן הַמּוּאָר הַזֶּה

מִסְתּוֹבֵב בְּנַעֲלֵינוּ כְּמוֹ בֵּן בַּיִת

בְּחָלוּק רַחֲצָה הֵנָּה וָהֵנָּה

נִזְרַע וְכֹחוֹ מַעֲצִים

בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע בְּאַרְצֵנוּ

נִמְזָג בִּפְסֶבְדּוֹנֵי מַתְכּוֹנִים

מִשְּׁקָּעוֹ שָׁוֶה כִּמְעַט

בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים


שכונת עמי דר

אַתָּה עוֹשֶׂה אֶת הַפָּנִים

בּוֹהֲקִים קָשִׁים וּלְמוּדֵי

סְעָרוֹת פָּנִים נְטוּעוֹת

כְּמוֹ הָעַמּוּדִים וְהַחַשְׁמַל בָּכָּבֶּלִים

אֵיזוֹ רוּחַ אֱלֹהִים

אֵיךְ אַתָּה מִתְהַלֵּךְ בְּחֹפֶשׁ גָּמוּר

בְּלִי עֲכָּבוֹת בֵּין הֲרֵי הַקָּרָוָנִים

מְרַחֲפִים אֵי שָׁם (מִרְוָחֵי יוֹם)

בָּאָרֶץ הָרְחוֹקָה אֲהוּבָה אֶרֶץ הָאָבוֹת

עֲשֵֹנִי כְּעֵץ שָׁתוּל עַל

אַסְפַלְט

וְתֵן לִי טוּף שָׁקֵט בְּלֶחְיִי

טוֹב?

כְּמוֹ מַגָּע מֶשִׁי קְטִיפָה רַכָּה

בְּחֶדֶר קָטָן בִּשְׁכוּנַת עַמִּי דָּר

בקבוקי תבערה

בַּקְבּוּקֵי הַתַּבְעֵרָה שֶׁלָּנוּ

יְשׁוּבִים

עַל עֵדֶן הַחַלּוֹן

לְצַד עָלִים יְרֻקִּים קוֹשְׁרֵי חַמְצָן

בְּהַמְתָּנָה

לְהִתְפּוֹצְצוּת בְּרִגְעֵי הַתְּהִלָּה

רַק יִתְחַמְּמוּ הָעִנְיָנִים מִבַּיִת

אֶזְרֹק אוֹתָם אֶל הָרְחוֹב

וְנִתְכּוֹפֵף

יַחַד נִלְמַד אֶת סוּגְיַת הַיַּחֲסִיּוּת

וְנִתְלַהֵב

תורת המשחקים

כְּדַרְכִּי סוֹפֵר אֶת הַיָּמִים צִפֹּרְנַי נִכְסָסוֹת

מַחְשַׁבְתִּי נָדָה שִׁבֹּלֶת בִּקְצִיר שְׂעוֹרִים

אֶל תּוֹרַת הַמִּסְפָּרִים

כְּיוֹם כָּל חרד"ל סוֹפֵר לְבָנִים

תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים

הִיא נוֹגַעַת בְּךָ

תּוֹרַת הַמִּשְׂחָקִים

לִפְנֵי הַשֵּׁנָה מוֹנֶה יְלָדַי (שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִים)

לִבְנוֹת לָנוּ בַּיִת אֲנִי רוֹצֶה

מַרְצֶה מָעוֹת לִפְנֵי שֻׁלְחָנִי (שְׁטַר נַיְלוֹן עֶשְׂרִים

צָמוּד לְיַשְׁבָנִי)

לְבֵנָה עַל לְבֵנָה נֶעֱמֶדֶת הוֹ בַּרְכוּ קִיר!

(מִי סוֹפֵר אֵת הָאִישׁ שֶׁבַּשִּׁיר?)

בעל הדעה

שׁוֹק הַיָּמִין

עַל מֶרְכַּז מִזְבֵּחַ יְרוּשַׁלְמִי

רַק הָאֲדָמָה הַפּוֹצָה לָקְחָה בָּתִּים וְאֵין זֵכֶר

מִי גֶּבֶר? רָפוֹא יְדֵיהֶם וְאֵין בָּהֶם פָּלִיט אֶחָד יָקוּם וְיַנְהִיג

כְּשֹׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ נִרְדַּם מִי יֵדַע מָתַי יִשְׁכַּב

עִם אֲבוֹתָיו

דּוֹר הַמַּבּוּל נָפוּל הָלַךְ כְּמוֹ עֲנָק

וְגָדַל לָנוּ דּוֹר הַ

חָדוּר

בְּפֵאוֹת אַךְ תָּמִים תָּמִים מְאֹד

אַרְבָּעָה טוּרִים

שָׁנִים אֲנִי מְאַבֵּד אֵת הָרֹאשׁ

חוֹזֵר אֶל הָרִאשׁוֹנִים

סַ'דֵר אוֹתָם בְּאַרְבָּעָה טוּרִים

רָכַשְׁתִּי הֶרְגֶלִים וּמְשׁוּנִים

שְׁקּוּעִים בְּרִצְפַּת בַּהַט בְּשַׁרְשְׁרָאוֹת בַּרְזֶל

וּמוּנָחִים כְּמוֹ אֶבֶן שֶׁיֵּשׁ וְהוֹפְכִים

אוֹתָהּ וְהוֹפְכִים

אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הַבָּא

תִּמָּצֵא אֶבֶן וְרֹאשָׁהּ

בַּפִּנָּה
  

תכשיט

אֶצְעָדָה וְהָאוּלָם נִרְחָב

יְדֵיהֶם מְשֻׁלָּבוֹת כְּמוֹ רַגְלֵיהֶן

עַל שְׁטִיחֵי קִיר קַשְׁמִיר עֲצוּמִים אִשְׁתִּי

מְמַלְמֶלֶת לִי בְּתוֹךְ חֲלוֹם

שְׁטֹף כֵּלִים שְׁטֹף רִצְּפָּה שְׁטֹף חַלּוֹן שְׁטֹף וְהֵם מְדַבְּרִים

כָּל מִינֵי

שִׂיחוֹת עַל אַהֲבָה שְׁטוּפְתִי זֵעָה וּשְׁטוּפְתִי לַיִל

מַצִּיג לְרַאֲוָה כָּל כְּלֵי הַמִּטְבָּח שׁוֹמֵעַ הֵד

הָאַחֲרָיוּת יוֹצֵא

מִתּוֹךְ אֲבָל מַמָּשׁ מִתּוֹךְ גְּרוֹנָם וְנִתְקָע

כְּמוֹ אֶצְבָּעוֹת לְשׁוֹן הָרַע

בְּאָזְנִי בִּמְרָקִי עַל דִּבְּרָתִי

לפני חודש

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה שֶׁרָאִיתִי יָרֵחַ זוֹהֵר בֶּאֱלוּל

עוֹד לֹא הָיִית

אִתִּי הַיּוֹם אֲנַחְנוּ בְּמִגְרַשׁ כַּדּוּרֶגֶל שַׂחְקָנִים

בּוֹעֲטִים מִתּוֹךְ הַבֶּטֶן יָשָׁר נִבְעָטִים

מְרֻפֶּדֶת בַּתַּפּוּחִים שֶׁלִּי אֲנִי

מָלֵא שְׁעָרִים מְשׁוֹרְרִים גַּם אַתְּ לִפְעָמִים לְוִיִּים

מַגְבִּיהָה כַּדּוּר חַמָּה לִנְגִיחָה אֲנִי

נִזְהָר לְאַבֵּד אֶת הָרֹאשׁ

מעגל השנה

לְאַחַר שֶׁבֶּאֱלוּל זָהַרְתְּ

הַיָּרֵחַ הִתְכַּסָּה וּ

בָאוּ חַגֵּי הַחֹרֶף וְ

נֶעֱרַם הָאָבָק כּוֹכָבִים

נִצְפּוּ מִבַּעַד לַעֲנָנִים

כְּמוֹ שֶׁמְּדַפְדְפִים מַהֵר בֵּין עֲמּוּדִים

וְלֹא רוֹאִים אֶת הַכָּתוּב

אַךְ כִּמְעַט קוֹרְאִים

הִגִּיעַ פֶּסַח וּזְמַנֵךְ לֹא עָבַר

מֻתָּר לַעֲסֹק בַּהֲנָאָתֵךְ

עַד חָמֵשׁ שָׁעוֹת כָּל כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר

לְאֹרֶךְ שָׁבוּעוֹת אֲנִי מַחְמִיץ הִזְדַּמְנֻיּוֹת

אַתְּ מְשִׁיבָה לִי בְּסִּימַן שְׁאֵלָה?

הַתְּשׁוּבָה שֶׁלִּי בָּאָה בִּשְׁעַת חֹשֶׁךְ קֹדֶם הַזְּרִיחָה

וְחוֹזֶרֶת הָעֲלִילָה

אז

אָז

נָשִׁיר נִהְיֶה

בְּנֵי בַּיִת

כְּמוֹ טַיָּסִים בָּעוֹלָם

וְדַיֶּלֶת מְחֻיֶּטֶת תָּעִיר אוֹתִי עַל

מִשְׁקַל יֶתֶר בְּמִזְוַדְתִי

בְּתָא הַמִּטְעָן שֶׁלָּךְ.